מזמין: עיריית תל אביב-יפו. תכנון: ליאב שלם, גלעד ספיר.
תודה מיוחדת לעזרא נווה ומיכל נהרי מעיריית תל אביב.
פרויקט להקמת בריכות עצירת נגר בחורשת בויאר שבצפון תל אביב, הממוקמת על צומת הרחובות נמיר- קק"ל. הפרויקט תוכנן והוקם בשנת 2019. בעבר, בעת אירועי גשם כמות גדולה של נגר ובוץ זרמה מהחורשה לעבר דרך נמיר וצומת נמיר-קק"ל, וגרמה להצפתם. העירייה קידמה תכנון של פתרון מבוסס טבע לבעיית ההצפות.
חורשת בויאר מנקזת שטח של כ-50 דונם, התחום בין הרחובות יוסף שלמה, חביב אבשלום, קק"ל ונמיר (איור 1). באגן הניקוז של החורשה בנייני מגורים, מגרשי חניה סלולים, כבישים וגינות ציבוריות. כ74% משטח האגן בנוי (37 דונם), וכ26% מהשטח פתוח (13 דונם). מי הנגר שמתנקזים לחורשה בעלי תכולת סחף נמוכה יחסית, וללא מקורות זיהום משמעותיים (ביחס לנגר עירוני). הנקודה הגבוהה באגן הינה בגובה 27.5 מ' מעל פני הים, והנקודה הנמוכה, בדרך נמיר, בגובה 12.5 מ' מעל פני הים. בין הנקודה הנמוכה בקצה החורשה (17.5 מ מעל פני הים) לדרך נמיר הפרש גובה של כ-5 מ' ושיפוע של כמעט 20%. שיפוע זה היווה גורם עיקרי לסחיפת בוץ מהחורשה והצטברותו בדרך נמיר.
הקרקע בחורשה הינה חמרה חולית, בעלת כושר חלחול גבוה. שטח החורשה שטוח, ובעל שיפוע נמוך הנוטה לכוון דרך נמיר. שטח החורשה ציבורי, באחריות העירייה, מה שהקל על ההליך התכנוני.
איור 1 תצלום אויר של חורשת בויאר (מימין) ואגן הניקוז שלה (משמאל)
כחלק מתהליך הכנת התכנית בוצעה עבודה הידרולוגית, שכללה בין היתר חישוב של נפחי הנגר הנתרמים מהשכונה ובדיקה של מידת חלחול הקרקע בשטח החורשה. מערכת הבריכות בחורשה תוכננה לעמוד באירוע גשם בעל זמן חזרה של 1:10 שנים, כלומר לקלוט עד כ-630 מ"ק נגר בשעה, ועד כ 1700 מ"ק נגר ביום (טבלה 1).
טבלה 1 חישוב נפחי הנגר המתקבלים בחורשה עבור זמן חזרה של 1:10 שנים. באדיבות גלעד ספיר.
הנגר מתועל ממגרשי החניה והרחובות הסמוכים לעבר בריכת שיקוע בשטח 250 מ"ר ובעומק של כ1.5 מ'. מבריכת השיקוע, המים זורמים בתעלה מחלחלת המחופה בקלאש (אבן גרוסה גדולה בגודל 3-20 ס"מ) חצץ לעבר בריכה נוספת בשטח של כ90 מ"ר, ומשם לבריכה בשטח 300 מ"ר ובעומק 3 מ' (איור 2). בתכנית המקורית תוכננו רק שתי בריכות (איור 2). במהלך העבודות, תצפיות הראו כי תוספת הנגר ממגרש החניה משמעותית והמתכננים החליטו להוסיף בריכת שיקוע נוספת.
את הבריכות מילאו בחצץ ובקלאש. החללים בין אבני החצץ והבקלאש מאפשרים תנועת מים מהירה מטה. במרכז הבריכות נחפרו בורות חלחול המגיעים עד השכבה החולית, בעומק של כ-7 מ' (איור 3). המים שנקווים בבריכות מתפזרים בתת הקרקע, מנוצלים על ידי הצומח (בעיקר עצים), ומעשירים את מי התהום. בבריכות החלחול הונחו צינורות PVC אנכיים החוצים את שכבת הבקלאש, ובתוכם אדמה גננית. מעל הצינורות נשתלה צמחייה (בעיקר עב-קנה שכיח).
בתכנית המקורית הבריכות תוכננו כך שמילוי החצץ והבקלאש מגיע לגובה פני השטח, ללא הנמכה טופוגרפית. בשל מגבלות תקציב שהכתיבו צמצום בכמות חומר המילוי הבריכה הראשית לא מולאה עד לפני השטח, והיא מונמכת מעט מסביבתה (איור 4). הנמכה זו, שלא תוכננה במקור, מייצרת אלמנט נופי של בריכה ומאפשרת היקוות של עודפי מים.
קצב החלחול מהבריכה המרכזית הוא כ 8 ס"מ לשעה בממוצע. על כן, הריקון מהבריכות מהיר, ולוקח עד כ24 שעות. בורות ההחדרה תורמים להעשרת מי התהום. מאחר והבורות אינם מגיעים עד לעומק התווך הרווי, ובהעדר מקורות זיהום משמעותיים, לא נדרש טיפול נוסף לשיפור איכות המים לפני ההחדרה.
הבריכות בחורשה מתפקדות כבריכות גשם ים תיכוניות. הפתרון שיושם בחורשה הינו מבוסס טבע: עשוי ברובו מחומרים טבעיים, ומתבסס על תהליכים טבעיים של איגום וויסות. הפרויקט לא הצריך פגיעה נופית במראה השכונה או החורשה. עבודות ההקמה והפיתוח שיפרו את חזות החורשה, המהווה כיום אתר טבע עירוני המשרת את תושבי הסביבה.
איור 2 תכנית מערך הבריכות בחורשת בויאר. באדיבות ליאב שלם.
איור 3 מבנה מערכת החלחול בבריכות. באדיבות ליאב שלם.
עלות הפרויקט עמדה על כ 200,000-250,000 ש"ח עבור התכנון והביצוע. הפרויקט מהווה חלופה שוות ערך מבחינת עלות לפתרון ניקוזי הנדסי סטנדרטי. התקציב לפרויקט הגיע מאגף שפ"ע בעיריית תל אביב. תכנון הפרויקט והקמתו ארכו כחצי שנה.
מי הנגר המגיעים לחורשה כמעט ואינם מכילים סחף, מאחר ומקורם בשטחים בנויים בעיקרם. על כן, החללים בבריכת השיקוע אינם נסתמים, והתחזוקה של המערכת מינימלית: ייתכן שיהיה צריך להחליף את החצץ שמסנן את השמנים שמגיעים ממגרשי החניה הסמוכים, מדי כ 5-10 שנים. המערכת פועלת כשלושה חורפים, ועד כה לא נדרשו פעולות תחזוקה. תחזוקת מערכת הבריכות באחריות עיריית תל אביב.
הפרויקט מציע פתרון פשוט להקמה ובעל עלות נמוכה יחסית, הניתן ליישום בכל שטח פתוח או חורשה. חשוב לציין כי יש להתחשב בתנאי השטח הנקודתיים לאתר בו מבוצע פתרון מעין זה, בדגש על אפשרות החדרת הנגר לתת הקרקע. בריכות איגום וויסות עם מערכת חלחול מעשירות את מי התהום , ותורמות לדחיקת הפן הביני ומניעת המלחת הקרקע. פתרון זה מציג מענה לבעיה של הצפת תשתית עירוניות תוך יצירת מגוון תועלות חברתיות וסביבתיות, על ידי חיקוי מערכות טבעיות אשר יודעות לתחזק עצמן עם התערבות אנושית מינימלית לשימור תקינותן.
איור 4 הבריכה המרכזית. צילום: שרון גרינבלט.